רִבִּי יוֹסָה אָמַר רִבִּי אָבוּנָה בָּעֵי מַה בֵּין הַמְּזָהֵם לָעוֹשֶׂה לָהּ בַּיִת. הַמְּזָהֵם אֵינוֹ אֶלָּא כְמוֹשִׁיב שׁוֹמֵר בַּיִת עוֹשֶׂה לָהּ צֵל וְהִיא גְדֵילָה מַחֲמָתָן.
Pnei Moshe (non traduit)
לא עקר. את האילן פירותיו מה הן באכילה וקאמר דר' בא ור' אילא הוו יתבין בצור ובא מעשה כזה לפניהן והורי ר' אילא שישפכו פירותיו ישליכם לחוץ שאסורין הן ואמר לו ר' בא אני לא נמניתי בעלייה עם החברים לאסור אלא נצא לחוץ ונלמד כלומר נשאל מה שארי חברים אומרים בדבר זה ויצאו ושמעו ר' יונה וכו' אין מחדשין על הגזירה דנטיעה גופה גזירה הוא כדאמרן ואין לחדש עליה ולאסור להפירות:
ר' יוסה וכו' אין מוסיפין על ההלכה. כצ''ל וכך הוא לקמן (בפ''ק דמעשר שני) וכלומר אף אם היתה הלכה ולא גזירה בעלמא אין מוסיפין להחמיר עוד עליה ודי במה שקבלו חכמים להחמיר שלא ליטע לכתחלה ואם נטע יעקור האילן אבל אם לא עקר אין לנו להוסיף ולאסור הפירות:
מה בין המזהם לעושה לה בית. להתנא דהתוספתא פריך דקתני סמין את הכפנים בשביעית כי מה בין זה לעושה בית על הנטיעות דלא התירו במתני' אלא בערב שביעית ומ''ש מזהמין דמתיר אף בשביעית דקס''ד דתרוייהו לשמירה הוא דעבידי שלא יתקלקלו האילנות:
וקאמר דהיינו טעמא דהמזהם אינו אלא כמושיב שומר כלומר שלא יתקלקלו וכל כה''ג אף בשביעית מותר אבל בית שמסכך עליהן ועושה להן צל ומחמת זה הן גדילין בשביעית לפיכך אסור:
הלכה: מְזָהֲמִין אֶת הַנְּטִיעוֹת כו'. מַתְנִיתָא דְּרִבִּי בְּרָם כְרַבָּנִין מְזָהֲמִין מְתַלְּעִין בַּשְּׁבִיעִית אֲבָל לֹא בַּמּוֹעֵד. 4b כָּאן וְכָאן אֵין מְגַזְּמִין אֲבָל נוֹטֵל הוּא אֶת הָרוֹאֶה.
Pnei Moshe (non traduit)
גמ' מתניתא בסתם הא דבר ברי שחרש מותר. כלומר הא דאסרו ליטע בפחות מל' יום לפני ר''ה של שביעית לא אסרו אלא מפני מראית העין שלא יאמרו בשביעית נטעו כדפרישית במתני' והלכך קאמר דהיינו דוקא בסתם שאינו ניכר שנטעו קודם לשביעית אבל אם דבר ברי הוא שנטעו לפני שביעית כגון שחרש וחפר בארץ למקום הנטיעה שיעמיד שם את האילן ונראה לכל הוא שעשה זה לפני שביעית מותר ליטע שם האילן אף בפחות מל' יום:
גמ' מתניתא דרבי וכו'. פלוגתא דרבי ורבנן בענין זה לא מצאתי בפירוש ובתוספתא (בפ''ק) גרס רשב''א אומר במועד צורד בשביעית חותך וקתני בתרה מסקלין מקווצין מקטפין ומסתתין ומגזמין עד ר''ה ונוטל את הרואה רבי שמעון בן אלעזר אומר אף סמין את הגפנים בשביעית ופי' סמין זהו מזהמין שמושחין אותו בסם שריחו רע להבריח את התולעים שבגפנים ולפ''ז יש לגרוס הכא כן מתני' דרבי שמעון דהא דקתני מזהמין כרבי שמעון בר''א דאיהו דס''ל הכי בין במזהמין ובין בקוטמין והיינו מגזמין ברם כרבנן מזהמין מתולעין בשביעית כלומר בשביל התולעים אבל לא במועד דחמירה משביעית כאן וכאן אין מגזמין ומתני' דקתני קוטמין כרשב''א אתייא דרישא דברייתא נמי כותיה:
אבל נוטל הוא את הרואה. כלומר מה שלפניו והוא רואה שראשיהן תלויות נוטל וקוטם אותם דמכיון שאינו מחזר לקטום את כל הראשי נטיעות אלא מה שלפניו מותר:
תַּמָּן תַּנִּינָן הַמְּבַקֵּעַ בַּזַּיִת לֹא יְחַפֶּה בֶּעָפָר אֲבָל מְכַסֶּה הוּא בָּאֲבָנִים וּבַקַּשׁ. רִבִּי יוֹנָה אָמַר רִבִּי אָבוּנָא בָּעֵי מַה בֵּין קַשִּׁין וּמַה בֵין עָפָר. קַשִּׁין אֵינוֹ אֶלָּא כְמוֹשִׁיב שׁוֹמֵר עָפָר עוֹשֶׂה לָהּ טִינָּא וְהִיא גְדֵילָה מַחֲמָתוֹ.
Pnei Moshe (non traduit)
ואתיא כמ''ד מפני החשד. שלא יהו חושדין שנטעו בשביעית מאחר שאינו ניכר אם נטעו קודם שביעית והלכך בנו ג''כ אסור לקיימו מהאי טעמא שלא יאמרו מקיים הוא נטיעה של שביעית:
נטעו ומת. מהו שבנו יהא מותר לקיימו:
אבל מפני הבניין. אבל למ''ד דטעמא הויא מפני קנס חכמים שקנסו אותו לעקרו על שעבר ובנאו ונטעו פחות מל' יום לפני שביעית:
אב בנו בונה. בתמיה כלומר זה שייך דוקא אצל האב שהוא בנאו אבל בנו וכי הוא בנה דליקנסיה ולדידיה קנסו רבנן לבריה לא קנסו רבנן:
תמן תנינן. לקמן (בפ''ד) המבקיע בזית ליקח ממנו לעצים לא יחפה בעפר את מקום הבקוע אבל מכסה הוא באבנים ובקש ובעי נמי ר' אבונא מה בין זה לזה ומשני ליה דכשמכסה בקשין אינו אלא כמושיב שומר ששומרו שלא יתיבש אבל בעפר עושה לה טיט ומחמת כן הי' גדלה וזה אסור בשביעית:
תַּנֵּי רִבִּי יוֹסֵי בֶּן כּוּפָּר אָמַר מִשּׁוּם רִבִּי לָֽעְזָר בֶּן שַׁמּוּעַ בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים מַשְׁקֶה כָּל הַנּוֹף וְיוֹרֵד עַל הָעִיקָּר וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים מַשְׁקֶה בֵּין עַל הַנּוֹף בֵּין עַל הָעִיקָּר. דְּבֵית רִבִּי יַנַּאי מַשְׁקֶה בְסַלָּא אָמַר רִבִּי יִצְחָק בַּר טֶבֶלַיי מַשְׁקֶה בְסַלָּא. אָמַר רִבִּי חִייָא בַּר בָּא רִבִּי יוּדָן בַּר גּוּרִייָא מַשְׁקֶה בְסַלָּא וְעָדַר וְכִי מִתְכַּוֵּין לַעֲבוֹד הָאָרֶץ. בְּיוֹמֵי דְּרִבִּי חִייָא בַּר בָּא הֲווֹן מַשְׁקִין דִּיקְלַייָא בִּכְנִישְׁתָא חַדְתָא וְחָֽרְוָותָה.
Pnei Moshe (non traduit)
בכנישתא. כמו בכניתתא מל' כנתא דפרי בסל חדשה והיתה נקובה בחורין חורין ולשנות בשביעית היו נוהגין כן:
תני. בתוספתא (בפ''ב):
עלתה לו שנה תמימה. כשיגיע אחד בתשרי שהוא ר''ה לנטיעות ועלתה שנה למנין שני ערלה:
ומותר לקיימו בשביעית. אם ערב שביעית היא:
לא עלתה לו שנה. לערלה עד א' בתשרי הבא ואם ערב שביעית היא אסור לקיימו בשביעית הואיל ונטעו בפחות מל' יום לפני שביעית:
אבל אמרו פירות נטיעה זו שנטעה ל' יום לפני ר''ה אסורין עד ט''ו בשבט אותן פירות שחנטו אחר ר''ה של שנת השלישית אע''פ שזה כמי שעברו עליו ג' שנים שהרי הל' יום שלפני ר''ה הראשון נחשב לשנה אפילו כן אסורין משום ערלה עד ט''ו בשבט לפי שאחד בתשרי ר''ה הוא לנטיעות דוקא וזה כבר נעשה אילן ור''ה שלו לצאת מידי ערלה ט''ו בשבט הוא שהוא ר''ה לאילנות וכדיליף לה מקרא:
ובשנה. כתיב וכדמפרש ואזיל דמה את שמע מינה מהאי ובשנה וקא''ר זעירא דה''ק משום דכתיב שלש שנים יהיו לכם ערלים לא יאכל ובשנה הרביעית יהיה כל פריו קדש וגו' ודרשינן וי''ו דובשנה מוסיף על ענין ראשון שלפעמים יהיה לכם ערלים אף בתוך שנה רביעית שלו כגון זה שלא יצא מדין ערלה עד ט''ו בשבט ואז יש לו דין רבעי להפירות שחנטו אחר ט''ו בשבט שמותרין בפדיון וה''נ דרשינן לקרא דאבתריה ובשנה החמישית תאכלו את פריו דמוסיף אדלעיל שלפעמים דין רבעי לו אף בשנה החמישית שלו וצריך פדיון אם חנטו קודם ט''ו בשבט:
משקה בסלא. בסל ולשנות בשביעית משאר השנים עשו כן:
ועדר. כלומר שהיה נוהג ג''כ לעדור בגפנים והיה אומר וכי בכך מתכוין לעבודת הארץ הוא:
תני. בתוספתא (פ''ק):
משקה. הוא את הנטיעות עד ר''ה לב''ש על הנוף והמים יורד לעיקר וב''ה וכו' ומתני' אתיא כב''ה:
סָכִין אֶת הַפַּגִּין כו'. אֲנָן תַּנִּינָן סָכִין אֶת הַפַּגִּין תַּנָּיֵי דְבֵי רִבִּי וְאֵילּוּ הֵן פַּגֵּי עֶרֶב שְׁבִיעִית שְׁנִּכְנְסוּ לִשְׁבִיעִית. רִבִּי לָֽעְזָר כְּמַתְנִיתִין רִבִּי יוֹחָנָן כְּהָדָה דְתַנָּיֵי דְבֵית רִבִּי. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי לָֽעְזָר לֹא בָּא רִבִּי יוּדָה אֶלָּא לְהָקֵל. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי יוֹחָנָן לֹא בָּא רִבִּי יוּדָה אֶלָּא לְהַחֲמִיר.
Pnei Moshe (non traduit)
גמ' אנן תנינן. ברישא דמתני' סכין את הפגין בערב שביעית אבל תנאי דבית רבי לא היו שונין כן אלא ואלו הן פגי ערב שביעית כו' כלומר שהיו שונין בפגי ערב שביעית שנכנסו לשביעית שסכין אותן כמו אלו פגין שנשנו ברישא דמתני':
ר' אלעזר. שונה במתני' דלא התירו אלת בפגי ערב שביעית עצמן ולדידיה לא בא ר' יודה אלא להקל דאסיפא פגי ערב שביעית שנכנסו לשביעית קאמר דמקום שלא נהגו לסוך סכין ור' יוחנן היה שונה כתנאי דבית רבי ור' יודא להחמיר הוא בא דקאמר במקום שנהגו לסוך אין סכין ולת''ק לעולם סכין:
משנה: אֵין נוֹטְעִין וְאֵין מַבְרִיכִין וְאֵין מַרְכִּיבִין עֶרֶב שְׁבִיעִית פָּחוֹת מִשְּׁלֹשִׁים יוֹם לִפְנֵי רֹאשׁ הַשָּׁנָה וְאִם נָטַע אוֹ הִבְרִיךְ אוֹ הִרְכִּיב יַעֲקוֹר. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר כָּל הַרְכָּבָה שֶׁאֵינָהּ קוֹלֶטֶת לִשְׁלֹשָׁה יָמִים שׁוּב אֵינָהּ קוֹלֶטֶת. רִבִּי יוֹסֵי וְרִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר לִשְׁתֵּי שַׁבָּתוֹת.
Pnei Moshe (non traduit)
מתני' אין נוטעין וכו' לאו משום תוספת שביעית הוא אלא כדמפרש בגמרא מפני החשד שלא יאמרו בשביעית נטעו הואיל דאינו ניכר שנטעו לפני שביעית כל שהוא פחות מל' יום:
ואין מבריכין וכו'. הברכה הוא שכופף את היחור של אילן לתוך הארץ ומכסהו בעפר והיתור יוצא לצד האחר והרכבה שמרכיב נוף של אילן זה על גב אילן אחר שהוא ממינו:
הלכה: אֵין נוֹטְעִין וְאֵין מַרְכִּיבִין כו'. רִבִּי לָֽעְזָר בְּשֵׁם רִבִּי יוֹסֵי בַּר זִימְרָא מַתְנִיתָא בִסְתָם הָא דָבָר בָּרִיא שֶׁחָרַשׁ מוּתָּר.
Pnei Moshe (non traduit)
גמ' מתניתא בסתם הא דבר ברי שחרש מותר. כלומר הא דאסרו ליטע בפחות מל' יום לפני ר''ה של שביעית לא אסרו אלא מפני מראית העין שלא יאמרו בשביעית נטעו כדפרישית במתני' והלכך קאמר דהיינו דוקא בסתם שאינו ניכר שנטעו קודם לשביעית אבל אם דבר ברי הוא שנטעו לפני שביעית כגון שחרש וחפר בארץ למקום הנטיעה שיעמיד שם את האילן ונראה לכל הוא שעשה זה לפני שביעית מותר ליטע שם האילן אף בפחות מל' יום:
גמ' מתניתא דרבי וכו'. פלוגתא דרבי ורבנן בענין זה לא מצאתי בפירוש ובתוספתא (בפ''ק) גרס רשב''א אומר במועד צורד בשביעית חותך וקתני בתרה מסקלין מקווצין מקטפין ומסתתין ומגזמין עד ר''ה ונוטל את הרואה רבי שמעון בן אלעזר אומר אף סמין את הגפנים בשביעית ופי' סמין זהו מזהמין שמושחין אותו בסם שריחו רע להבריח את התולעים שבגפנים ולפ''ז יש לגרוס הכא כן מתני' דרבי שמעון דהא דקתני מזהמין כרבי שמעון בר''א דאיהו דס''ל הכי בין במזהמין ובין בקוטמין והיינו מגזמין ברם כרבנן מזהמין מתולעין בשביעית כלומר בשביל התולעים אבל לא במועד דחמירה משביעית כאן וכאן אין מגזמין ומתני' דקתני קוטמין כרשב''א אתייא דרישא דברייתא נמי כותיה:
אבל נוטל הוא את הרואה. כלומר מה שלפניו והוא רואה שראשיהן תלויות נוטל וקוטם אותם דמכיון שאינו מחזר לקטום את כל הראשי נטיעות אלא מה שלפניו מותר:
אֵין נוֹטְעִין וְאֵין מַבְרִיכִין וְאֵין מַרְכִּיבִין עֶרֶב שְׁבִיעִית פָּחוֹת מִשְּׁלֹשִׁים יוֹם לִפְנֵי רֹאשׁ הַשָּׁנָה וְאִם נָטַע אוֹ הִבְרִיךְ אוֹ הִרְכִּיב יַעֲקוֹר. לֹא עָקַר פֵּירוֹתָיו מַה הֵן. רִבִּי בָּא רִבִּי לָא הֲווֹן יָֽתְבִין בְּצוֹר אֲתָא עוּבְדָּא קוֹמֵיהוֹן הוֹרֵי רִבִּי לָא יִשְׁפְּכוּ פֵּירוֹתָיו. אָמַר רִבִּי בָּא אֲנִי לֹא נִמְנֵתִי עִמָּהֶן בַּעֲלִייָה. אָֽמְרִין נֵצֵא לְחוּץ נִלְמַד נָֽפְקוּן וְשָֽׁמְעוּן רִבִּי יוֹנָה רִבִּי יִצְחָק בַּר טֶבֶלַיי בְשֵׁם רִבִּי לָֽעְזָר אֵין מְחַדְּשִׁין עַל הַגְּזֵירָה. רִבִּי יוֹסֵי רִבִּי יִצְחָק בַּר טֶבֶלַיי בְשֵׁם רִבִּי לָֽעְזָר אֵין מוֹסִיפִין עַל הַגְּזֵירָה.
Pnei Moshe (non traduit)
לא עקר. את האילן פירותיו מה הן באכילה וקאמר דר' בא ור' אילא הוו יתבין בצור ובא מעשה כזה לפניהן והורי ר' אילא שישפכו פירותיו ישליכם לחוץ שאסורין הן ואמר לו ר' בא אני לא נמניתי בעלייה עם החברים לאסור אלא נצא לחוץ ונלמד כלומר נשאל מה שארי חברים אומרים בדבר זה ויצאו ושמעו ר' יונה וכו' אין מחדשין על הגזירה דנטיעה גופה גזירה הוא כדאמרן ואין לחדש עליה ולאסור להפירות:
ר' יוסה וכו' אין מוסיפין על ההלכה. כצ''ל וכך הוא לקמן (בפ''ק דמעשר שני) וכלומר אף אם היתה הלכה ולא גזירה בעלמא אין מוסיפין להחמיר עוד עליה ודי במה שקבלו חכמים להחמיר שלא ליטע לכתחלה ואם נטע יעקור האילן אבל אם לא עקר אין לנו להוסיף ולאסור הפירות:
מה בין המזהם לעושה לה בית. להתנא דהתוספתא פריך דקתני סמין את הכפנים בשביעית כי מה בין זה לעושה בית על הנטיעות דלא התירו במתני' אלא בערב שביעית ומ''ש מזהמין דמתיר אף בשביעית דקס''ד דתרוייהו לשמירה הוא דעבידי שלא יתקלקלו האילנות:
וקאמר דהיינו טעמא דהמזהם אינו אלא כמושיב שומר כלומר שלא יתקלקלו וכל כה''ג אף בשביעית מותר אבל בית שמסכך עליהן ועושה להן צל ומחמת זה הן גדילין בשביעית לפיכך אסור:
נְטָעוֹ וּמֵת בְּנוֹ מַהוּ שֶׁיְּהֵא מוּתָּר לְקַייְמוֹ. תַּנֶּה רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אַבַּיי דְּבַר דְּלָיָה נְטָעוֹ וּמֵת בְּנוֹ אָסוּר לְקַייְמוֹ. וָאַתְיָא כְּמָאן דְּאָמַר מִפְּנֵי הֶחָשָׁד אֲבָל מִפְּנֵי הַבִּינְייַן אַב בְּנוֹ בוֹנֶה.
Pnei Moshe (non traduit)
ואתיא כמ''ד מפני החשד. שלא יהו חושדין שנטעו בשביעית מאחר שאינו ניכר אם נטעו קודם שביעית והלכך בנו ג''כ אסור לקיימו מהאי טעמא שלא יאמרו מקיים הוא נטיעה של שביעית:
נטעו ומת. מהו שבנו יהא מותר לקיימו:
אבל מפני הבניין. אבל למ''ד דטעמא הויא מפני קנס חכמים שקנסו אותו לעקרו על שעבר ובנאו ונטעו פחות מל' יום לפני שביעית:
אב בנו בונה. בתמיה כלומר זה שייך דוקא אצל האב שהוא בנאו אבל בנו וכי הוא בנה דליקנסיה ולדידיה קנסו רבנן לבריה לא קנסו רבנן:
תמן תנינן. לקמן (בפ''ד) המבקיע בזית ליקח ממנו לעצים לא יחפה בעפר את מקום הבקוע אבל מכסה הוא באבנים ובקש ובעי נמי ר' אבונא מה בין זה לזה ומשני ליה דכשמכסה בקשין אינו אלא כמושיב שומר ששומרו שלא יתיבש אבל בעפר עושה לה טיט ומחמת כן הי' גדלה וזה אסור בשביעית:
תַּנֵּי הַנּוֹטֵעַ הַמַּבְרִיךְ הַמַּרְכִּיב שְׁלֹשִׁים יוֹם לִפְנֵי רֹאשׁ הַשָּׁנָה עָֽלְתָה לוֹ שָׁנָה תְמִימָה וּמוּתָּר לְקַייְמוֹ בִשְׁבִיעִית פָּחוֹת מִשְּׁלֹשִׁים יוֹם לִפְנֵי רֹאשׁ הַשָּׁנָה לֹא עָֽלְתָה לוֹ שָׁנָה תְמִימָה וְאָסוּר לְקַייְמוֹ בִשְׁבִיעִית. אֲבָל אָֽמְרוּ פֵּירוֹת נְטִיעָה זוּ אֲסוּרִין עַד חֲמִשָּׁה עָשָׂר בִּשְׁבָט. מַה טַעַם רִבִּי יָסָא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן וּבַשָּׁנָה. מַה אַתְּ שְׁמַע מִינָּהּ אָמַר רִבִּי זְעִירָא שָׁלֹשׁ שָׁנִים יִהְיֶה לָכֶם עֲרֵלִים לֹא יֵאָכֵל. וּבַשָּׁנָה.
Pnei Moshe (non traduit)
בכנישתא. כמו בכניתתא מל' כנתא דפרי בסל חדשה והיתה נקובה בחורין חורין ולשנות בשביעית היו נוהגין כן:
תני. בתוספתא (בפ''ב):
עלתה לו שנה תמימה. כשיגיע אחד בתשרי שהוא ר''ה לנטיעות ועלתה שנה למנין שני ערלה:
ומותר לקיימו בשביעית. אם ערב שביעית היא:
לא עלתה לו שנה. לערלה עד א' בתשרי הבא ואם ערב שביעית היא אסור לקיימו בשביעית הואיל ונטעו בפחות מל' יום לפני שביעית:
אבל אמרו פירות נטיעה זו שנטעה ל' יום לפני ר''ה אסורין עד ט''ו בשבט אותן פירות שחנטו אחר ר''ה של שנת השלישית אע''פ שזה כמי שעברו עליו ג' שנים שהרי הל' יום שלפני ר''ה הראשון נחשב לשנה אפילו כן אסורין משום ערלה עד ט''ו בשבט לפי שאחד בתשרי ר''ה הוא לנטיעות דוקא וזה כבר נעשה אילן ור''ה שלו לצאת מידי ערלה ט''ו בשבט הוא שהוא ר''ה לאילנות וכדיליף לה מקרא:
ובשנה. כתיב וכדמפרש ואזיל דמה את שמע מינה מהאי ובשנה וקא''ר זעירא דה''ק משום דכתיב שלש שנים יהיו לכם ערלים לא יאכל ובשנה הרביעית יהיה כל פריו קדש וגו' ודרשינן וי''ו דובשנה מוסיף על ענין ראשון שלפעמים יהיה לכם ערלים אף בתוך שנה רביעית שלו כגון זה שלא יצא מדין ערלה עד ט''ו בשבט ואז יש לו דין רבעי להפירות שחנטו אחר ט''ו בשבט שמותרין בפדיון וה''נ דרשינן לקרא דאבתריה ובשנה החמישית תאכלו את פריו דמוסיף אדלעיל שלפעמים דין רבעי לו אף בשנה החמישית שלו וצריך פדיון אם חנטו קודם ט''ו בשבט:
משקה בסלא. בסל ולשנות בשביעית משאר השנים עשו כן:
ועדר. כלומר שהיה נוהג ג''כ לעדור בגפנים והיה אומר וכי בכך מתכוין לעבודת הארץ הוא:
תני. בתוספתא (פ''ק):
משקה. הוא את הנטיעות עד ר''ה לב''ש על הנוף והמים יורד לעיקר וב''ה וכו' ומתני' אתיא כב''ה:
הלכה: הָאוֹרֶז וְהַדּוֹחָן כו'. בְּפֵירוֹת הִילְּכוּ אַחַר שְׁלִישׁ וּבְאוֹרֶז אַחַר הַשְׁרָשָׁה וּבְיֶרֶק בִּשְׁעַת לְקִיטָתוֹ עִישּׂוּרוֹ. מְנַייִן שֶׁהִילְּכוּ בְּפֵירוֹת אַחַר הַשְּׁלִישׁ. מִגָּרְנְךָ וּמִיִּקְבֶךָ מִגָּרְנְךָ וְלֹא כָל גָּרְנְךָ מִיִּקְבֶךָ וְלֹא כָל יִקְבֶךָ. מֵעַתָּה אֲפִילוּ פָּחוֹת מִשְּׁלִישׁ. אָמַר רִבִּי זְעִירָא כְּתִיב עַשֵּׂר תְּעַשֵּׂר אֶת כָּל תְּבוּאַת זַרְעֶךָ דָּבָר שֶׁהוּא נִזְרַע וּמַצְמִיחַ יָצָא פָּחוֹת מִשְּׁלִישׁ שֶׁאֵינוֹ נִזְרַע וּמַצְמִיחַ. מֵעַתָּה שְׁלִישׁ הָרִאשׁוֹן לְשֶׁעָבָר וּשְׁלִישׁ הַשֵּׁנַי לָבוֹא. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן מֵחַג הַסּוּכּוֹת מַה חַג הַסּוּכּוֹת לָבוֹא וְאַתְּ מְהַלֵּךְ בּוֹ לְשֶׁעָבָר וְאֵילּוּ הוֹאִיל וְזֶה לָבֹא אַתְּ מְהַלֵּךְ בָּהֶן לְשֶׁעָבָר.
Pnei Moshe (non traduit)
גמ' בפירות הילכו אחר שליש. כלומר יש שהילכו בהן אחר שליש בישולן שהוא עונת המעשר שלהן כגון תבואה וזיתים ובאורז וכו' כדפרישית במתני':
מגרנך. משמע אפילו לא נגמר כולו ולא כל גרנך:
מעתה. נימא אפילו לא נגמרו אלא פחות משליש ביש לן יתחייבו במעשרות:
את כל תבואת זרעך. והו''ל למיכתב את כל תבואתך אלא ללמד דבר שכשזורעין אותו מצמיח והיינו אם הביא שליש לכך נאמר זרעך:
מעתה. ופריך אכתי נימא דאף דלמדנו דמשהביא שליש כבר הגיע לעונת המעשר וא''כ אותו השליש הראשון יתעשר לשעבר לפי מעשר שנה שעברה שנגמר בישולו עד שליש ושליש שני כלומר ומה שנגמר אח''כ בשנה שאח''כ יתעשר לבא כפי אותה שנה הבאה ואמאי הילכו הכל אחר שנה שעברה שהביא שליש הראשון:
אמר רבי יוחנן מחג הסוכות. כלומר מקרא דכתיב ביה בחג הסוכות למדנו זה דהכל הולך אחר לשעבר דכתיב מקץ שבע שנים במועד שנת השמטה בחג הסוכות וכי מה ענין לשמיטה בחג הסוכות שהוא מקץ שבע שנים והלא בשמינית הוא אלא לומר לך:
מה חג הסוכות לבא ואת מהלך בה לשעבר. כך ואילו וכו' כלומר כמה שנאמר בחג הסוכות דכתיב ביה וחג האסיף בצאת השנה ואסיף קציר הוא וגמירי דכל תבואה הנקצרת בחג הסוכות בידוע שנגמרה שליש לפני ר''ה וקרי ליה בצאת השנה אלמא שהיא לפי השנה שעברה והלכך נמי הכתוב הראשון מתפרש כך דתבואה שהביאה שליש בשביעית לפני ר''ה אתה נוהג בחג הסוכות שהוא בשמינית מנהג שביעית ומכאן הוא נלמד דהכל הולך אחר שליש הראשון הן לענין מעשר והן לענין שביעית:
משנה: הָאוֹרֶז וְהַדּוֹחָן וְהַפְּרָגִין וְהַשּׁוּמְשְׁמִין שֶׁהִשְׁרִישׁוּ לִפְנֵי רֹאשׁ הַשָּׁנָה מִתְעַשְּׂרִין לְשֶׁעָבָר וּמוּתָּרִין בַּשְּׁבִיעִית. וְאִם לָאו אֲסוּרִין בַּשְּׁבִיעִית וּמִתְעַשְּׂרִין לַֹשָּׁנָה הַבָּאָה. רִבִּי שִׁמְעוֹן שְׁזוּרִי אוֹמֵר פּוּל הַמִּצְרִי שֶׁזְּרָעוֹ לְזֶרַע בַּתְּחִילָּה כְּיוֹצֵא בָהֶן. רִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר אֲפוּנִין הַגַּמַּלּוֹנִים כְּיוֹצֵא בָהֶן. רִבִּי לָֽעְזָר אוֹמֵר אֲפוּנִים הַגַּמְלוֹנִים שֶׁתִּירְמְלוּ לִפְנֵי רֹאשׁ הַשָּׁנָה.
Pnei Moshe (non traduit)
ומותרין בשביעית. אם היתה שנת הששית והשרישו לפגי ר''ה של שביעית מותרין כן ואין בהן קדושת שביעית:
מתעשרין לשנה הבאה. כפי מעשר שנה הבאה שהיא שנת הלקיטה לפי שבאותה שנה השרישו ואם היתה שנת שביעית אסורין הן כדין פירות שביעית ואין מתעשרין כלל:
מתני' פול המצרי. פאזול''י בלע''ז:
שזרעו לזרע בתחלה. דעתו היה להוציא ממנו הזרע לזריעה ולא לאכילה:
כיוצא בהן. כאורז ודוחן דאזלינן ביה בתר השרשה בין למעשרות בין לענין שביעית אבל אם זרעו לירק אזלינן ביה בתר לקיטה כירק:
הגמלונין. הגסין:
משתרמלו. משהוקשו קליפתן ונעשה כמין כיס כמו תרמילו של רועה הוא הכיס שלו:
מתעשרין לשעבר. לפי מעשר השנה שעברה אם מעשר שני כגון שנה ראשונה ושנייה ורביעית וחמישית של שמיטה ואם מעשר עני כגון שנה שלישית וששית:
שהשריש לפני ר''ה. בשאר מינין יש שהלכו בהן אחר השליש כגון תבואה וזיתים ואילן בתר חנטה ובירק בתר לקיטה אבל אלו מתוך שאין מתלקטין אלא מעט מעט היום מעט ולמחר מעט ונותנן בגורן ונמצאו חדש וישן מתערבין זה עם זה ואי אפשר להלך בהן אחר הלקיטה לפיכך אזול רבנן בהו בתר השרשה שבשנה אחת משרשת כל השדה שהרי זורעין אותן בבת אחת:
והשומשמין. כמין זרע ארוך סינלינ''ה בלע''ז ובערבי סומסו''ם:
והפרגין. הוא מין מלא זרע כעין הרימון והזרע שלו מקשקש בתוכו כמו השומשמין:
ודוחן. מי''ל:
מתני' האורז. ריזש''ו בלע''ז:
5a אָמַר רִבִּי בָּא בַּר מָמָל קוֹמֵי רִבִּי זְעִירָא נִרְאִין הַדְּבָרִים כְּשֶׁנִּטְּעוּ לִפְנֵי רֹאשׁ הַשָּׁנָה שְׁלֹשִׁים יוֹם הָא אִם לֹא נִטְּעוּ שְׁלֹשִׁים יוֹם לִפְנֵי רֹאשׁ הַשָּׁנָה. אִיתָא חֲמִי שָׁנָה שְׁלֵימָה עָֽלְתָה לֹו וְאַתְּ אָמַר הָכֵין. אָמַר לֵיהּ וְאִין כֵּנִי וַאֲפִילוּ נִטְּעוּ שְׁלֹשִׁים יוֹם לִפְנֵי רֹאשׁ הַשָּׁנָה יְהֵא אָסוּר עַד שְׁלֹשִׁים יוֹם לִפְנֵי רֹאשׁ הַשָּׁנָה. מַיי כְדוֹן. אָמַר רִבִּי מָנָא מִכֵּיוָן שֶׁעוֹמֵד בְּתוֹךְ שְׁנָתוֹ שֶׁל אִילָן מַשְׁלִים שְׁנָתוֹ.
Pnei Moshe (non traduit)
א''ר מנא. היינו טעמא דמכיון שעומד בתוך שנתו של אילן כלומר מכיון שהגיע לט''ו בשבט שהוא שנתו של אילן משלים הוא שנתו וכמו שעברו ג' שנים מיום אל יום דמי ודי בזה שנחמיר לאסור מר''ה שלאחר שנת השלישית שהיא רביעית עד ט''ו בשבט ותו לא מחמרינן. וגרסינן להא לקמן (בפ''ק דר''ה בהלכה ב') וכתוב שם בדברי ר' בא בר ממל איתא חמי שנה שלימה לא עלתה לו וט''ס הוא וצ''ל עלתה לו כמו שכתוב כאן:
מאי כדון. והשתא מ''ט דאמרת שאינו אסור אלא עד ט''ו בשבט שלאחר ר''ה של שנת השלישית שהיא רביעית מהל' יום:
אמר לו ואין כיני. אי הכי דבדאיכא ג' שנים שלימות תו לא אסרינן משום ערלה עד ט''ו בשבט וא''כ קרא דובשנה לא דרשינן אלא בגוונא דלא עברו ג' שנים שלימות כ''א ב' שנים ול' יום שלפני ר''ה של שנת הנטיעה דאז אסורין עד ט''ו בשבט ולא יותר מעתה תקשי לך דאימא כוליה לחומרא דרשינן ואפילו אם נטעו ל' יום לפני ר''ה יהא אסור עד ל' יום שלפני ר''ה שלאחר ט''ו בשבט דג' שנים שלימות בעינן מיום אל יום ואימא דקרא ה''ק ובשנה הרביעית דלפעמים אף שעברו ג' שנים והיינו ב' שנים עם אותן ל' שלפני ר''ה הקודמין והן נחשבין לשנה אפילו כן אסורין כל שנה הרביעית עד ל' יום לפני ר''ה של שנת הרביעית דאז הן ג' שנים מיום אל יום:
הא אם לא נטעו ל' יום לפני ר''ה. אלא בפירות לא אמרינן דיהו הפירות נאסרין עד ט''ו בשבט של שנה הרביעית כדמסיק הטעם איתא חמי שנה שלימה עלתה לו ואת אמר הכין בתמיה כלומר בוא וראה דמכיון שעברו ג' שנים שלימות מהיכי תיתי יהו עוד אסורין משום ערלה עד ט''ו בשבט:
נראין הדברים בשנטעו לפני ר''ה ל' יום. כלומר שלא תטעה לומר דהואיל וט''ו בשבט ר''ה לאילנות וקאמרת דמשום הכי אע''פ שעברו עליו ג' שנים עדיין אסור משום ערלה עד ר''ה לאילנות א''כ אף בגוונא שעברו עליו ג' שנים שלימות נימא נמי הכי וכגון שנטען פחות מל' יום לפני ר''ה דאז אינן נחשבין לשנה ומנינן ליה שני ערלה מר''ה עד ג' שנים ויהיו ג''כ הפירות אסורין עד ט''ו בשבט הלכך קמ''ל דהא לא אמרינן אלא נראין הדברים שאמרנו דוקא בשנטעו לפני ר''ה ל' יום והן נחשבין לו לשנה דבהא הוא דאסרו הפירות משום ערלה עד ט''ו בשבט:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source